החלטה בתיק מ"ת 11715-08-11 - פסקדין

1.         ביום 7.8.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ושיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

על פי העולה מעובדות כתב האישום, ביום 27.7.11 בשעות הלילה ניטש ויכוח בין משפחת כילאני, משפחתו של המשיב, לבין משפחת שריף, על רקע חוב כספי ומשאית שנלקחה על ידי משפחת כילאני בגין החוב. הויכוח הוביל לקטטה שאירעה בצומת כפר ברוך, ואשר השתתפו בה בני משפחת כילאני וחבריהם מחד, ובני משפחת שריף וחבריהם מאידך. במהלך הקטטה החזיק המשיב אקדח ללא היתר כדין ונשא אותו. בשלב כלשהו, הוזעקו שוטרים למקום. בהבחינו בשוטרים, נמלט המשיב עם האקדח לעבר תחנת האוטובוס שבצומת, שם נעלם בין המון המתקוטטים.

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בנימוקי הבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של המשיב, כי נגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, שכן המשיב נשא נשק שלא כדין, התחמק משוטרים וניסה לחבל בהליך חקירה. עוד נטען, כי למשיב עבר פלילי הכולל תגרה במקום ציבורי והחזקת סכין שלא כדין וכי אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

3.         ב"כ המשיב הסכים לצורך הדיון בבקשה לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר ועתר לשחרור המשיב לחלופת מעצר בביתו של מר נאהי כילאני בכפר יפיע. הסנגור הטעים בטיעוניו, כי מדובר בחלופה ראויה בה ישהה המשיב בתנאי מעצר בית מלא וככל שיידרש תחת איזוק אלקטרוני. לטענת הסנגור, עסקינן במשיב צעיר, יליד 1982 נשוי ואב לשניים, אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד כקבלן ומפרנס את משפחתו בכבוד; לחובת המשיב שתי הרשעות, אחת משנת 2001 בגין תגרה והשנייה משנת 2006 בגין עבירה של החזקת סכין. לטענת הסנגור, אין בהרשעות אלה כדי ללמד שעסקינן באדם שבחר את דרך העבריינות כדרך חיים.

            ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי לאחר התערבותם של מכובדים הושג ביום 7.8.11 הסכם סולחה בין שתי המשפחות היריבות, (שהעתק ממנו הוגש לעיון בית המשפט - מש/1), אשר פתר את כל המחלוקות ששררו בין שתי המשפחות.

            לטענת ב"כ המשיב הרקע לאירוע נשוא כתב האישום, כפי שהדבר אף עולה מעובדות כתב האישום, הינו סכסוך עסקי, כאשר המשיב אינו קשור לסכסוך זה, והוא הגיע למקום על מנת לעזור בהתנעת משאית שהייתה מאוחסנת בשטח שהוא בהחזקת משפחת כילאני. 

לשיטת הסנגור, העדר מעורבותו של המשיב בסכסוך מלמד שהוא אינו מסוכן לאף צד ואין לו אינטרס לפגוע באחרים ובנסיבות הנטענות כאשר גם הושג הסכם סולחה, האפשרות לבחון את שחרור המשיב הינה מחויבת המציאות.

4.         ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור המשיב לחלופת מעצר וזאת בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו ולעברו הפלילי, אף שלא מדובר בעבר מכביד. עוד נטען, כי החלופה המוצעת היא בכפר יפיע, מקום מגוריו של המשיב.

5.         לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, שמעתי את חקירתם של שני המשמורנים המוצעים מר נאהי כילאני ושל גב' נאדיה ח'טיב, אמו של המשיב.

6.         בית המשפט העליון (כב' השופטת חיות) קבעה בבש"פ 6308/09 רג'בי ואח' נ' מדינת ישראל (שהוגש לעיוני ע"י ב"כ המבקשת), כי " עבירת הנשק המיוחסת לעוררים לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 היא עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, ומשום כך היא מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שרק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול חזקה זו ולהצדיק שחרורו של מי הנאשם בעבירות ממין זה לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005); בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (טרם פורסם, 19.10.2007))".

            בעוד שהמקרה שנדון בפרשת רג'בי הנ"ל לא נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל הרגיל, בין היתר, משנמצא אקדח ברכבו של העורר טעון ודרוך, דבר המצביע לכאורה על כוונה לעשות שימוש מידי בנשק, ובנוסף נתפסו בצמוד לאקדח 78 כדורים מתאימים, הרי במקרה דנן, לא נטען, כי האקדח היה טעון ודרוך ואין מייחסים למשיב עבירה של החזקה ונשיאה של תחמושת.

7.         סבורני, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממשיב זה על ידי שחרורו לחלופה בתנאים מגבילים וזאת בשים לב לשיקולים שלהלן:

א.         גילו הצעיר של המשיב, שהינו יליד 1982 ונסיבותיו האישיות, כאשר עסקינן במי שעובד למחייתו ומפרנס את משפחתו.

ב.         עברו הפלילי של המשיב הינו בגין עבירות שבוצעו לפני זמן רב, כאשר מדובר בעבירות מסוג אחר, כך שאין בעברו הפלילי של המשיב כדי ללמד על סכנה להישנות מעשים דומים.

ג.          הסכם הסולחה שנערך בין שתי המשפחות הניצות יש בו כדי להפחית את הסיכון להתלקחות הסכסוך מחדש.

ד.         המשיב אינו קשור ישירות לסכסוך ולא נטען על ידי בני המשפחה היריבה כי הוא החזיק בנשק.

            ה.         הלכה למעשה, המשיב לא עשה כל שימוש בנשק.

ו.          המשמורנים המוצעים הותירו עלי רושם חיובי ונראה לי כי הם מבינים את כובד האחריות שהם נוטלים על עצמם.

8.         בנסיבות כאמור, סבורני, כי ניתן ליתן אמון במשיב שאם ישוחרר הוא ישמור על תנאי שחרורו.